Warning: fopen(/home/gilberger/shtrudel.gilberger.com/wp-content/plugins/jetpack/modules/notes.php): failed to open stream: Permission denied in /home/gilberger/shtrudel.gilberger.com/wp-includes/functions.php on line 4613

Warning: fread() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/gilberger/shtrudel.gilberger.com/wp-includes/functions.php on line 4616

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/gilberger/shtrudel.gilberger.com/wp-includes/functions.php on line 4619

Warning: session_start(): Cannot send session cookie - headers already sent by (output started at /home/gilberger/shtrudel.gilberger.com/wp-includes/functions.php:4613) in /home/gilberger/shtrudel.gilberger.com/wp-content/plugins/easy-contact/econtact.php on line 112

Warning: session_start(): Cannot send session cache limiter - headers already sent (output started at /home/gilberger/shtrudel.gilberger.com/wp-includes/functions.php:4613) in /home/gilberger/shtrudel.gilberger.com/wp-content/plugins/easy-contact/econtact.php on line 112
 @Shtrudel » ארכיון » שיעור באזרחות

שיעור באזרחות

15 במרץ, 2011

היום, בכל רחבי הארץ, בכל הצמתים, יצאו אלפי אנשים בכל הארץ, ל5 דקות כנגד 5 שנות הזדהות עם משפחת שליט, שעוד ממתינה לשובו של גלעד הביתה.

היום, בחיפה, בבית הספר הריאלי, גיליתי, שזה לא משנה מאיפה אתה בא ובאיזה בית ספר אתה לומד, כנראה שרוח האינדיבידואל והצורך לדאוג לתחת של עצמך, גברה על רוח הקולקטיב, על רוח הסולידריות, ועל רוח ההזדהות.

בשעה 10:40 כשהתכנסנו לכיתות הלימוד לאחר הפסקה קצרה, ביקשנו ממחנכת הכיתה שהיא גם מורה ללשון, לאפשר לתלמידים שמעוניינים לצאת לחמשת הדקות בשעה 11 לאפשר להם לצאת. התגובה המיידית הייתה לא: "יש חומר חדש שצריך ללמוד בלשון!". פה הבנתי שאם לא נתעקש, לא נצא. ואני אשאל אתכם קוראים, איך נתנהג אחד כלפי השני, אם כל מה שלמדנו בבית הספר הוא לשון, מתמטיקה ואנגלית? אז נדע מתמטיקה, נדע לשון, ונדע אנגלית, ואיך נתנהג כבני אדם? אנחנו פשוט לא, הצורך "להצליח" בחיים ישתלט על הצורך בחברתיות, והערבות ההדדית שגם ככה סופגת בשנים האחרונות בארץ מהלומות קשות, תעלם כלא הייתה.


מחכים לבוא השעה 11

וחבל שהסיפור לא נגמר שם, לאחר שהפעלנו לחץ יצאנו החוצה אל הצומת הקרובה לבית הספר.

כשיצאנו החוצה, ניסו למנוע מאיתנו מלהיכנס אל הכביש ולחסום אותו בשעה 11. ועד שלא הגיע השעה 11:05 (שבשעה הזו בדיוק אגב, כולם חזרו לבית הספר ולא המשיכו לחסום) לא הפסיקו המורים שהיו בחוץ לנסות להזיז אותנו מהכביש. הסיבה של המורים היא, כמובן, שאסור למנוע את חופש התנועה של בני אדם, וזה בחוק. נכון מאוד, זה באמת אסור על פי חוק.
אני חושב, שבמדינה כמו שלנו, שבה גיוס הוא חובה,על המדינה לקחת אחריות על חייליה, בארצות הברית, ניתן להתנדב לצבא, או לעבוד בצבא כמו שאתה עובד בהייטק, בחקלאות או באיסוף פחי אשפה, ושם באמת אתה חותם על הסכם שאומר שארה"ב לא מחויבת להחזיר אותך הביתה, במידה שאתה נחטף, הצבא האמריקאי לא ערב לביטחונך.  בישראל, ישנה ערבות של הצבא כלפי החיילים והם מחוייבים להחזיר את כל החיילים הביתה. אף אחד מאיתנו לא היה חולם לשים את עצמו במקום שבו כרגע נמצאים נעם ואביבה שליט. אז לחמש דקות , בסה"כ חמש דקות, כל ישראל ערבים זה לזה, כולנו, למען חיל אחד שנמצא בשבי. ואני מאמין, שכל אחד יכול למצוא את מקומו במאבק להחזרת גלעד שליט, כולנו רוצים אותו בבית. בין אם אתה מאמין שצריך לשחרר בשביל זה רוצחים עם דם על הידים ובין אם לאו, כולנו רוצים את גלעד שליט בבית. דרך אגב נוסף, אם מורה משתמש ביחסי המרות שלו כלפי תלמיד על מנת למנוע מהתלמיד להביע את חופש הביטוי שלו, לא בשיעורים כמובן ששם זה נדרש, אלא במקום שבו שניהם אזרחים שווים מן השורה, הרי שהמורה ביצע עבירה חמורה.


יוצאים לכביש בשעה 11:00 בדיוק

אני מאמין שכל התלמידים שהיו היום בהפגנה ליד בית הספר לא יצאו אליה בגלל שבית הספר הריאלי אמר להם לא יצאו לייצג את בית הספר בהפגנה, כי בית הספר לא יכול לדרוש כזה דבר, היו כאלה שלא יצאו כי הם לא מאמינים בדרך, (אני לא מצדיק אותם כי הם יכלו לבחור לצאת להפגנה הזאת במחשבה שזו הדרך להפגין הזדהות עם משפחת שליט) והם לא יצאו על מנת להפגין, אלא יצאו להפגנה הזאת בתור אזרחי מדינת ישראל.
כאן יש הזדמנות להערכה גדולה כלפי הסטודנטים של האוניבסרסיטה הפתוחה, שעל מנת להפסיק את הבושה שהמורים מייצרים לעצמם כשהם מונעים מאיתנו, בני הנוער להפגין ולהראות שזה מפריע לנו, פשוט נעמדו באמצע הכביש וחסמו את הכביש, והובילו את כל בני הנוער בגל ענק אחריהם אל מרכז הכביש. סביר מאוד להניח שאם הם לא היו עושים את זה, בני הנוער לא היו נעמדים על הכביש.


מורים חוסמים בידיהם את חופש הביטוי (בצילו של בית הספר?)

ובחזרה לסיפור, חבר טוב שלי, החליט שהוא לא מוותר, הוא נעמד על הכביש גם כשהמורים הפצירו בו לחזור למדרכה, אנשים הצטרפו אליו. האידאולוגיה שחדורה בו גרמה לו להתעקש, לצאת ולחסום, הוא האמין שזה הדרך שבה הוא יכול לבטא את הכעס והתסכול של אי המעש לאורך חמשת השנים האחרונות. מורים צעקו עליו, כעסו… הוא פשוט עמד והסתכל על השעון, בשעה 11:05 בשיא השקט, הוא חזר למדרכה ונכנס לבית הספר.


עוצר את התנועה ותלמידים מצטרפים אליו

התגובה שנשמעה ממרכזת שכבת כיתות י' היום על מה שקרה: היא טוענת שהייתה כמעט צריכה להתחנן אל מנהלי בית הספר שיאפשרו את היציאה בשעה 11, (שזה גם כן, מין סיפור, איזה מין דבר להתחנן? בית הספר צריך ליזום את זה!) והם הסכימו בתנאי שהתלמידים לא ירדו אל הכביש. היא באמת חשבה שהם לא ירדו אל הכביש. היא אמרה שהיא מאוד מאוכזבת מכל התלמידים. על מה? על מה מאוכזבת? על זה שלמרות שלא חינכתם אותנו להיות אזרחים פעילים באמת, ושפרויקטי ה"אזרחות פעילה" של בית הספר הם כולם בתאוריה ובכלל לא מעשיים בחרנו להיות אזרחים פעילים היום? ממה את מאוכזבת? הייתה תחושה שהיא אומרת את זה שהיא מאוכזבת בהסתייגות, הייתה תחושה שיש בה סוג של גאווה בזה שהתלמידים שלה, היו אזרחים פעילים.
מורים ומחנכים, אני לא אחד מכם, אבל אני אחד מהאנשים שלומדים מכם.
לא אומר לכם להפסיק להתעסק במספרים וציונים על אף שגם בדרך הזו אני לא מאמין, אבל לפחות אבקש, שתשקיעו מעט מחשבה בזה שאנחנו נחשפים לדעות שלכם ולחינוך שלכם לעיתים יותר מאשר לחינוך ההורים, תבינו את המשקל שיש לכל דבר שאתם עושים ואומרים. אל לכם להיות הצל של בית הספר שלכם, לכו עם מה שאתם מאמינים כי זה מה שנכון.בתי הספר חייבים לעודד אתכם לזה. אסכם את מילותי ואומר שישנה התחושה שבמערכת החינוך של היום, פשוט אין חינוך אמיתי.

היום, יותר מבדרך כלל, אני גאה להגיד: אני בן נוער, אזרח בישראל.



2 תגובות עבור “שיעור באזרחות”

  1. מאת עמי בן בסט:

    מה אגיד? קראתי פעמיים את הפוסט..בתחילה לא ממש הבנתי. אני מכיר בית ספר שבו ה-5 דקות הזדהות היו נושא שתואם מראש על ידי הנהלת הבית ספר וכולם יצאו להזדהות.
    גיל, אני ממש לא מבין את הסיפור הזה..ההתנהגות כפי שתארת- אם אין כאן משהו שאנחנו לא יודעים, היא די מדהימה. מדוע הנהלת בית הספר לא עודדה את ההזדהות כולל את הירידה לכביש? נפלא מבינתי.

    יפה כתבת גיל.

  2. מאת גיל ברגר:

    תודה רבה עמי, אני יכול להבטיח שאין כאן דבר שאני מסתיר ממך, ושכל הנתונים כאן, הם פשוט תיאור במילים ובכתב, של מה שקרה מול העיניים שלי.

    אני בעצמי עוד מתחבט ומתלבט אם צריך לעשות משהו, אם לפנות לבית הספר ולהתלונן על ההתנהלות שלהם או להשאיר את הדבר בעינו כמו שהוא כרגע.

השארת תגובה